רגעים ביחד (2001)

עטפי אותי בעגלגלות

לא חדות

רק לא חדות

ישרי פינות

אצלי, אצלך

שלא יכאיבו

שלא

השאלות המופנות 

באצבע מורה

חדות, חדות

נעצי אותן בבטני

כטפרים

קרעי פיסות

קרעי

די, אני אומר

את לא עונה

וחוזרת על שאלה

החלקה על קרח דק

חשוף ישבן

במהירות 

מטה

אתה והעגלגלות שלך

מתיזה לעברי עם

שאריות רוק

לפנים, לנשמה

עם נייר זכוכית

אני משייף, מחליק

מחליק

מפגש רכבות

נרד לפסים
אישיים
נלקק חלודה מעליהם
עד בא רכבת

בבואה נחליט אם לעזוב
או להניח דבר מה
מטכע
ראש
ההחלטה לא תשנה

נרד לפסים
מעשיים
אולי גם נמות
לא נסלח לעצמנו

שלושירים, שירים מתל אביב - פורסם בכתב העת טרמינל מס' 13 קיץ 2001

ללא שם
בנינים שניטעים בנוף השומם
אינם באים להעיד על העבר
השממה הייתה לפניהם
כיעור ארכיטקטוני ניבט מעייני חלונותיהם
סבלם יובלט
בנפול הטיח
אנשים יעבירו עליהם מבט
לא, לא ינעצו

נוף אורבני
חסר יחס
לחלליו

כאילו
נהרוס חדר
נהרוס בית
נהרוס בניין
נהרוס עיר
נהרוס מדינה
נהרוס עולם
נהרוס ומלואו
נציל נפש מישראל

אמרתם?
תרבות אמרתם
והגללים בחצרי
לא היו של אותן עיזים שחורות
מטפסות, אוכלות
את תריסי חדרי
המוגפים מאור

תרבות אמרתם
ורחש פסיעותיהן
של גמלים חד דבשתיים
הצועדים ברחובות עירי
הפריע למנוחת צהריים

תרבות אמרתם
ומשואות של קש
עלו ברוח החורפית
נראו כאור שמש

תרבות אמרתם
ואני קמתי
השתנתי
חזרתי לישון

לא יחסי, מין

חזון עצמות,
יבשות
פיצפוץ דק
כשאת נלחצת תחתי
רצף נקישות
בתנועה דו-כיוונית
מטרונום של סקס
מנגינה,
שאני לא יודע לנגן בך

זהות בדויה - סיני 2001

הייתי חלק כמו התינוק שזחל לעברי בסיני

הוא לא רצה חיבוק ממני

רק לזחול עלי 

תוך כדי הזלת ריר על מכנסי התל אביבים

כשאחותו אמרה אנא פלשתיניאן 

היא התכוונה לאמה העזתית שהתבוננה עלינו בשתיקה

בשאלת הזהויות אני התלבטתי